<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ח</h1>
<h2>דף צז.</h2>
בשר בחלב שנתערב טועמו קפילא ארמאה כלומ' נחתום גוי אם נותן בו טעם איסור פי' בלא ידיעה כגון מסיח לפי תומו, ואם אין נחתום גוי משערי' בס' כך פשוט.
<h2>דף צז:</h2>
קדרה חולבת שבשלו בה בשר או כף חולבת שבחשו בה בשר כשמשערין בס' מחשבין בכל הקדרה ובכל הכף לאיסור כך כתב רש"י בחולין בההיא דמשערין במאי דבלעה קדרה, שכתב דלא אמרינן דלא משערין בכל הקדרה אלא שהקדרה היא של התר שאם נאמר משערין בכולה יהיה קולא אבל חומרא כגון כאן משערין בכל הקדרה, וי"ל כשהיא בת יומא דוקא ע"כ. וכתבתיו [אות כ"ט] בדיני תערובות באר היטב, וכן עקר כי כן מוכח שם דבדידיה משערינן ולא במאי דנפיק מיניה כיון שאין אנו יודעין כמה יצא ממנו. וכתב הראב"ד דוקא בקדרה או בכף של חרס שאינו חוזר להתרו אבל קדרה של מתכת או כף וקערה של עץ אומדין כמה איסור יצא ממנו באומד יפה ולא משערין בכלה, וכתב שכך קבל מה"ר יוסף בן פלט. והרמב"ן חולק עליו וכתב דאין נראה לו לחלק ובכלה משערינן. ובדיני תערובת כתבתי מחלקתם. ואם נער מעט חלב בכף חדשה וחזר וניער בה בשר משערינן באותו חלב שניער בו ולא בכל הכף. ואם הכף ישנה שכבר נער בה משערינן בכלה דאותו חלב טעם נתן בכף ונעשה כל מה שנבלע בתוכה חתיכה דנבלה ולא ידעינן כמה הוה, כך כתבו המפרשים בההיא של מעלה.
<h2>דף קג:</h2>
כל בשר בין דבהמ' וחיה ועוף אסור לבשלו בחלב וכן לאכלו ואסו' להעלותן על שלחן אחד עם הגבינה, חוץ מבשר חגבים ודגים שמות' לבשלן ולאכלן ולהעלותן על שלחן א' עם הגבינה. והא דאמרי' אסור להעלות בשר וגבינה על שלחן א' דוקא שלחן שאוכל עליו אבל שלחן שסודר עליו התבשיל מותר כי הם היו רגילין לאכל על שלחן אחד קטן כל אחד בפני עצמו ובשלחנות שלנו צריך הכר כאשר אכתוב [לקמן ק"ז ע"ב] כך פשוט ומוכח בחולין.
<h2>דף קד:</h2>
עוף וגבינה נאכלין באפקורן כך פשוט. והתוס' פי' דכיון דעוף וגבינה מדרבנן מותר לאכל עוף ואחריו גבינה בלא קנוח הפה בלא נטילת ידים אפילו באותה סעודה. וכתב הרא"ש ונהגו העולם שלא לאכל גבינה אחר בשר אפי' בשר עוף ואין לשנות מן המנהג. והגאוני' פסקו כי עוף וגבינה אסורי' מדרבנן ולפי' אסור לאכל חלב אח' בשר אפילו של עוף ואפילו בקנוח ונטילה עד שישהה כדי סעודה אחרת כמו שכתבתי בבהמה [לקמן ק"ה ע"א], אבל אם אכל גבינה מותר לאכול אפילו באותה הסעודה בשר עוף באפיקורן כלומר בלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים וכן כתב הרמב"ם וכן עמא דבר. בשר חיה יש מי שכתב שדינה כבשר עוף לענין גבינ' וכן כתב הרשב"א. ור"ת כתב דדוקא בעוף הקלו דאין נדבק בשיני' ובחנכים אבל בשר חיה דינה כבשר בהמה וכן עקר.
<h2>דף קה.</h2>
אכל בשר בהמה אסור לאכל גבינה או חלב אחריו ואפי' שיטול ידיו ויקנח הפה עד שישהא בין אכילת הבשר והגבינה כדי סעודה אחר' שהוא לכל הפחות שש שעות. פי' ואם באותו עת ימצא בשר בין שיניו יקנחם יפה. אבל אכל גבינ' תחלה מותר לאכל בשר באותה סעודה עצמה, ובלבד שיטול ידיו ויקנח הפה בין הגבינה והבשר, וכיון שרואה שאין שום דבר מהגבינה בידים מותר לאכל בלא נטילת ידים, פי' וה"ה בלילה אם יש לו נר יפה כך פשוט. ועוד מוכח ומי שאכל בשר ורוצה לאכל גבינה אפילו אחר סעודת אחרת צריך להסיר הבשר שבין השינים דלא הוי כמעוכל. ור"ת כתב בשם בה"ג דאכל בשר אסור לאכל גבינה בלא נטילה וקנוח, ובנטילה וקנוח שרי אפילו באותה סעודה אם לא ירצה להחמי' על עצמו, וגבינה ואחר כך בשר מותר אפי' בלא נטילה וקנוח, וכל הפוסקי' הסכימו כמו שכתבתי ראשונה וכן הרי"ף. קנוח הפה הוא בפת או בכל דבר חוץ מהקמחי' והתמרים והירקות שהן רכין. וצריך ג"כ הדחה עם מים או יין כך פשוט בחולין, וטוב שישרה הפת במי' או ביין ויקנח וידיח בבת א' וכן ראיתי לרבותי נוהגי'. וי"מ שדי בקנוח או בהדחה, וראשון נר' עקר וכן פרש"י. דבש שהיה בכלי של בשר מותר לאכלו עם גבינה ואפי' היה הדבש רותח לפי שהוא נותן טעם בר נותן טעם. וכתב רבי אליה קדרה חולבת שאינה בת יומא ובשלו בה בשר, אותו תבשיל מותר, והקדרה אסור' לבשל בה אותו היום בשר לכתחילה ולמחר מבשל בה בשר בדיעבד, אבל חלב אסור אפילו בדיעבד שהרי בת יומא היא אצל חלב וכבר נעשית מתוקנת לבשר ואם בשל בה במזיד מותר כי בישול איסור דרבנן הוא ובדיעבד שרי. וכת' רבי' יחיאל מחבת חולבת על האור ומים חמים בתוכה ונפלו מהמים לתוך קדרת הבשר דבטלין הן ברוב דהתר שנפל להתר לא בעי ס' ע"כ. ותבשיל שנתבשל בקדרת בשר מותר לאכל גבינה אחריו אפילו בלא קנוח דאין כאן חשש לבשר של בין השיני'. ואם אינה בת יומא מותר לאכל אותו תבשיל עם גבינה ע"כ.
<h2>דף קה:</h2>
מים אמצעיים רשות פי' בין תבשיל לתבשיל כמו שכתבתי בנטילת ידים [נט"ז ח"ו] אבל בין תבשיל לגבינה חובה כך פשוט. ויש מי שכתב בין תבשיל לתבשיל כששניהם של בשר או של גבינה, ובין תבשיל וגבינה כלומר שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר אז צריך ליטול ידיו כמו שכתבתי. והתוס' פירשו בין תבשיל לתבשיל רשות כלומר בין תבשיל דבשר כלומ' בין מרק הבשר למרק גבינה דאז הוא רשות ליטול ידיו דכיון שאין הגבינה והבשר בעין אוכל מרק הבשר תחלה ואח"כ מרק של גבינה, אבל בין תבשיל לגבינה כלומר שאכל מרק בשר ורוצה לאכול גבינה חובה ליטול ידיו, דמותר לאכול גבינה אחר מרק בשר באותה סעודה אפי' לדברי האוסרים (בשר) גבינה [אחר בשר] עד סעודה אחרת. וראיתי לרבותי נוהגין כן דוקא מרק בשר שהוא צלול אבל עב כגון עם ירקות וכיוצא בו אסור לאכול אחריו גבינה עד סעודה אחרת שמא יש במרק בשר ואינו נראה, וכן ראוי להורות וכן מוכח מתוך התוספות.
<h2>דף קז:</h2>
צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יגעו זה בזה, ואם נגעו כיון שהוא צונן בצונן דיו בהדחה ולא בעי קליפה כך פשוט, כי בשר בחלב אפילו שחתיכת בשר תעמוד כל היום בחלב מותר בהדחה כיון שהוא צונן, מה שאין כן בשאר איסורין שאם עמדו מעת לעת בדבר לח נאסרו כמו שכתבתי בדיני תערובות [אות כ"ט] ובכמה דוכתי וכן פשוט ומוכח. ב' אכסנאין אוכלין על שלחן א' זה בשר וזה גבינה ואין חוששין שמא יאכלו זה משל זה, ודוקא שאין מכירין זה את זה אבל מכירי' אסור, ודוקא כעין תפיסה א' כלומר שאין הפרש ביניהן אבל יש הפסק ביניהן מותר שהוא ב' תפיסות. ולכן נהגו לשים לחם או קנקן למחיצה להכר, או אוכלין בב' מפות כעין ב' תפיסות כך פשוט. וי"מ תפיסה אחת הוצאה אחת, ולפי זה אינו מותר על ידי הפסק אם לא בב' הוצאות כלומר כל אחד אוכל בהוצאתו לבדו, וראשון נראה עקר וכן עמא דבר. ועוד פשוט ב' אחים אפילו מקפידין זה על זה אסורין לאכול בשר וגבינה זה עם זה אם לא יעשו הפסק כמו שכתבתי.
<h2>דף קח.</h2>
טיפת חלב שנפלה בחתיכת בשר ברותח לא נשער כל מה שבקדרה אלא נשער החתיכה בנותן טעם עם הטיפה ואם יש בה נותן טעם כלומר בטפה שיתן בחתיכה אסורה. ודוקא שלא נער הקדרה אבל ניער הקדרה משערי' בכל מה שבקדרה כמו שכתבתי בדיני תערובות [אות כ"ט] כך פשוט, פירו' ומיירי בשלא ניער הקערה כגון שאותה חתיכה שנפלה עליה טיפת חלב היתה עומד' כלה חוץ לרוטב ולפי' כשנפל עליה החלב אינו מתפשט בשאר הקדרה שהחלב אינו מפעפע אלא באותה חתיכה שנפל עליה בלבד ולפי' אין שאר חתיכות מצטרפו' עמה. וי"מ שאם היתה מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב משערי' בכל הקדרה דכיון שמקצתה תוך הרוטב כלה מתלחלחת והחלב מתפשט בכל הקדרה, וראשון עקר דכל שלא נער אין החלב מפעפע אלא במה שהוא חוץ לרוטב ולפי' אין משערין אלא בחתיכה. וכתב רש"י וה"ה בחתיכה שיש בה חלב והיא עומדת חוץ מהרוטב שאין שאר האחרות מצטרפות עמה לבטל החלב. וי"מ שלא אמרו כן אלא בחלב ודם שאינם מפעפעים אבל כל דבר שמפעפע כגון חלב וכיוצא בו מתפשט הוא בכל הקדרה אפילו החתיכה חוץ לרוטב בכל הקדרה משערי' וכן כתב הרשב"א. ובדיני תערובות תמצא המחלקת הזה ולשון רש"י. ושם כתבתי שאם נתן טעם בחתיכה נעשית נבלה אפילו שאין בה איסור כזית בדין אפשר לסוחטו. ועוד פשוט ואותה חתיכה שכתבתי שנפל עליה טיפת חלב ונתן בה טעם ואסר' כמו שכתבתי, אפילו חזר ובשלה עם חתיכות אחרות ונפלט ממנה האיסור לא הותרה החתיכ' כי נשארה באיסורא כבתחלה והרי היא כחתיכת נבלה כי כל איסור שאיפשר לסוחטו אסור כמו שכתבתי בדיני תערובות ואם חזר ובשלה עם חתיכות אחרו' אוסרת כל החתיכו', ואם הוא מין במינו לא בטיל למי שפסק דמי' במינו לא בטיל ולמ"ד דבטיל בטל בנותן טעם או בס' כמו שכתבתי בדין תערובות וכו', ואם הוא מין בשאינו מינו צריך ס' לבטל כלה ואפילו שיהיה ס' לבטל כלה היא אסורה והשאר מותרות ומשליכה אם מכירה. ואם היא חתיכה הראויה להתכבד ואינו מכירה, הרוטב מותר כי כבר יש בו ס', וכל החתיכות אסורות דלא בטלה כיון שהיא ראויה להתכבד, ודוקא כשנאסרה מחמת בשר בחלב אבל אם נאסר' מחמת איסור אחר שנתן בה ונתן בה טעם תבטל אפי' היא ראויה להתכבד כאשר כתבתי בדיני תערובות [לעיל ק' ע"א] בדין חתיכה הראויה להתכבד. ועוד פשוט ומה שאמרו שצריך ששים כנגד כלה כלומר כנגד כל החתיכה כדי לבטלה דוקא כשלא ניער הקדרה ולא כסה בתחלה וניער או כסה בסוף, אבל ניער או כסה מתחלה ועד סוף אין משערין אלא בחלב שנפל בה ודי בס' לבטל החלב שנפל לתוכה. ויש מי שפסק דלעולם משערין בכל החתיכה כלומר שצריך ס' כנגד כל החתיכה וכן נראה דעת התוספות.
<h2>דף קח:</h2>
כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת של חלב בשר אסו' וחלב מותר אם יש בחלב ס' לבטל טעם הבשר כלומר השמנינות הנפלט אע"פ שאין בחלב כדי לבטל כל הזית, ודוקא שקדם וסלק הבשר קודם שינוח מרתיחתו כי כזית של בשר בלע ולא הדר פליט, אבל אם נחה בעוד הבשר בתוכה יחזור לפלוט החלב שבלע וכבר נעשה אותו החלב חתיכת נבלה ויתערב עם חלב של התר ויהיה מין במינו ולמ"ד דלא בטיל לא בטיל ולמ"ד בנותן טעם או בס' כמו כן בכאן וכתבתיו בדיני תערובות [אות כ"ט] כך פשוט בחולין, ובדיני תערובות כתבתי כי יש באיסור כדי ליתן טעם אפילו אין בו כזית אסור ונעשית החתיכה כחתיכת נבלה. מעשה היה שנפל לתוך תנור של פאנאדאש גבינה ובאו ושאלו לר' יצחק והתיר הפאנאדש בקליפה להסיר מעליה ואפי' שהגבינה לחה שאין דרך גבינה ליכנס כל כך.
<h2>דף קיא:</h2>
ובשר בחלב אפילו ששהה צונן בצונן מעת לעת אינו נאסר כמו שפשוט [בפסחים מ"ד ע"ב] דאפילו תרו ליה כולי יומא שרי מה שאין כן בשאר איסורים ובדיני תערובות [לעיל ק"ז ע"ב] כתבתיו.
דגי' שעלו בקערה של בשר כלומר צלויין חמין והקערה צוננת או הקערה רותחת והדגים צוננין מותר לאכול הדגים בכותח כלומר תבשיל שיש בו חלב אחר שיקלוף מן הדגים מה שנגע בקערה כי הוא נותן טעם בר נותן טעם פירוש לקחה הקערה טעם בשר והדגים טעם הקערה קודם שיגיע לאיסור שהוא הכותח, ואין בכאן ממשות איסור כלל כי אם טעם פירוש כי דרך לקנח יפה הקערה כשרוצין לאכול בה משום מיאוס כך פשוט. ופרש"י אבל אם בשל הדגים עם בשר אסור לאכלן בכותח שאין זה נותן טעם בר נותן טעם, וכן אסור לאכל באותה קערה של בשר חלב רותח שאינו נותן בר נותן. ואם נתבשלו הדגים בקדר' שבשלו בה בשר יש מי שפירש לדעת רש"י שמותר לאכלם בכותח, וריב"ן חתנו פירש בשם רש"י שאסור כמו נתבשלו עם בשר. ומה שאמרנו למעלה [פסחים ל' ע"ב] אין שטין התנור באליה ואם שט כל הפת כלה אסורה עד שיוסק, דוקא הוסק אבל הקנוח לא אע"פ שאם יקנח יהיה נותן טעם בר נותן טעם שאני הכא דבלע טפי כמו נתבשלו לדעת ריב"ן. ורבינו תם פירש הטעם כי בקנוח ישאר שם מן האלי' ממש ואינו נותן בר נותן. וכתב כי נתבשלו בקדרה שנתבשל בה בשר מותר כי הן שלשה נותני טעם הקדרה שקבלה טעם הבשר והמים מהקדרה והדגים מהמים וכן כתב הרא"ש. ונרא' דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשלם. קערה שנשתמשו בה בשר שהודחה ביורה חולבת ושניהן בני יומן שהוא טעם לשבח ה"ל נותן בר נותן ומותר הכל כך כתבו המפרשים. ויש מי שכתב כי למה שאמר ריב"ן למעלה, שהוא אסו' הכל כמו נתבשלו. והרא"ש כתב שאפילו לדבריו הוא מותר. ויש לאסרם מטעם אחר כי לפעמים התבשיל עב שבקערות ידבק בדפני הקדרה ויאסו' ולא יהיה נותן בר נותן. ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת ונקיה מחלב ואפילו בת יומא מותר לאכלן בתבשיל של בשר שיש שלשה נותני טעם החלב בקדרה והקדרה במים והמים בירקות ועדין הוא התר, אבל נצלו שם הירקות בלא מים אסור, וכן נראה דעת רבינו מההיא שכתבתי למעלה. ונראה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אין לו לבשל דבר שרוצה לאכל עם בשר בכלי של חלב.
צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכל הצנון בכותח פי' בתבשיל של חלב פירוש עד דטעם ליה כלומר שיטעום הצנון אם יש בו טעם בשר שלקח מהסכין כך פשוט. וכתב רש"י דלא דמי לדגים שעלו בקערה שכתבתי למעלה כי זה חריף יותר ובולע יותר ממה שבולעת הקערה ועוד שאינו ניכר השמנינות בסכין ואין כאן נותן בר נותן כי שמנינות הסכין אע"פ שאינו ניכר בודאי יש בו שמנינות ואגב חורפיה דצנון נבלע אותו השמנינות בצנון עצמו, וצריך קליפה ואחר כך יאכלנו בכותח, אפילו שקורט של חלתית נאסר הכל לפי שאינו ניכר החתך לקולפו יפה בשביל הקורטין כמו שכתבתי בדיני סכין [ני"ז ח"ח]. וכתב בספר התרומה וה"ה שומין ובצלים וכרישין וכיוצא בהן שרוצה לבשלן עם הבשר אין לחותכן בסכין חולבת, ואם חתך לא סגי בהדחה וצרי' קליפה ואם לא קלף משערין הטע' בס' ואפילו אין הסכין בן יומו דאגב חורפי' ממתקו והוי לשבח. ורבינו מאיר פירש דוקא בן יומו. והרשב"א כתב כי יש לו דין חלתית ואוסרו לאכלו כלומר בכותח ואפילו שאינו בן יומו, למאן דמפרש הטעם משום דשומן טח על פניו, דלא אמרינן דנותן טעם לפגם מותר אלא בכלי שאין שומן טח על פניו כמו שכתבתי בדיני תערובות [ני"ז ח"ח].
<h2>דף קיב.</h2>
ועוד פשוט ואם חתך קישות די בגרידה ולא צריך קליפה כמו צנון. ועוד פשוט ואם חתך קלחית של לפת אינו צריך שום דבר, ולפרש"י שפירש למעלה כי השמנינות אינו ניכר בסכין צריך הדחה. ועוד פשוט ואם חתך הסלקא אסור כי הוא כמו צנון, ואם בנתים חתך לפתות בעוד שחתך הסלקא, די כמו שכתבתי בלפתות כי הלפת יתיש כח שיתן הסלק' בסכין ויתיש חריפותו. אסור להניח כד חלב או תבשיל של חלב על כד של מלח שמא יפול מתבשיל החלב למלח ולא ידע וישים מהמלח בבשר, אבל אם הכד הוא של חומץ מותר [להניח] עליו כד התבשיל של חלב ולא נחוש שיפול ממנו בחומץ ויתן מהחומץ בתבשיל של בשר שאפילו יפול ממנו בתוך החומץ אינו בעין ואינו נותן בו טעם אבל במלח ניכר התבשיל עב בתוכו ונותן בו טעם ולפיכך אסור כך פשוט. וכתבו בתוספות שמותר לשים בתיבה כד חלב וכד בשר ולא חיישינן שמא יפול זה בזה כי מיזהר זהירי אינשי שלא יפול דבר מזה לזה. עוף כמו יונה שנמלח' ונפלה לתבשיל של חלב מותר בהדחה, דהא דאמרינן מליח כרותח דוק' שנמלח בענין שאינו יכול לאכלו מחמת מלחו אבל אם יכול לאכלו עם מלחו אינו כרותח. ובדין מליחה [אות כ"ה] כתבתי אי זו נקרא אינו נאכל מחמת מלחו. ודוקא כשהוא חי אבל אם היה צלי צריך קליפה כך פשוט, וכתבו בתוספות אפילו צונן כיון שנצלה עורו רך ונכנס בו תבשיל החלב וצריך קליפה. ועוד פשוט ואם יש בו בקעים או שהוא מתובל בתבלין אפילו אין בו בקעי' אסור ולא די בקליפה. רש"י פירש זה נמי בצלי אבל חי די בקליפה, ובספר התרומה כתב אפילו בחי מיירי שאם יש בו בקעים או מתובל שאסור ולא די בקליפה, וכן נראה עקר במתובל, אבל אם יש בו בקעי' ואינו מתובל נראה כפרש"י.
<h2>דף קיג.</h2>
מלח הנתון בקדרה או בקערה שבשלו בה בשר מותר למלוח בה חלב דלא הוי מליח כרותח אלא כמו בבשר או בדב' רך אבל לא בכלי כך כתבו התוספות.
בשר בהמה טהורה עם חלב טהורה אסור לבשלו ואסור בהנאה ובשר בהמה טמא' בחלב טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה וחיה ועוף בבשר בחלב אין אסורים מן התורה כך פשוט. ואם מכרם דמיהן אסורים. או אם קנה מהם דינם כערלה כי דינם שוה. ואם מותר לעשו' רפואה בבשר בחלב כתבתיו בדיני שרצים [ני"ח ח"ג].
<h2>דף קיד.</h2>
מבשל מי חלב והוא הנקר' מיץ בלעז שואירו פטור מן התורה כך פשוט. וכתבו בתו' אבל אסור מדרבנן. וכתב הרא"ש כי נסיובי החלב אסורות מן התורה, ומי חלב אחר שהוציאו ממנו כל האוכל פטור מן התורה, ונסיובי פירוש שמרי מי החלב שנקפא. והרבי אליעז' ממיץ כתב שאסור באכילה כיון שיצא ממנו המאכל, ואל תתמה שקודם שיצא מהמאכל הנקרא נסיובי החלב מותר מן התורה ועתה שפי' ממנו אסור מן התורה, דהכי אמרינן בדם האיברים. ולדברי הכל אסור לאכלו עם בשר כי מחלקת הפוסקים אם איסורו מדאוריתא או מדרבנן.
